בן רות (רוז) ויוסף. נולד ביום ג' בטבת תשל"ה (17.12.1974) ברמלה. בן זקונים להוריו, אח לשלמה ולשלומית. בחור תמיר, גבוה ויפה-תואר. למד בבית-הספר היסודי 'אחווה' ובבית-הספר העירוני 'רמלה-לוד' ע"ש ביסטריצקי. במקביל ללימודיו היה חניך בתנועת 'הצופים'.

רונן גדל בבית שוקק חיים, בחיק משפחה חמה ואוהבת. היה נער פעיל מאוד. מגיל צעיר למד ג'ודו והתמיד בכך שנים רבות, עד גיוסו לצבא. כשהחליט ללמוד לנגן, ביקש מהוריו שיקנו לו גיטרה, ובכוחות עצמו למד לפרוט על מיתריה. רונן אהב מאוד כדורסל ונהג לשחק בכל הזדמנות שהיתה לו.

שלושה דברים היו החשובים ביותר לרונן: קודם כל החברים, חבריו הטובים שאיתם בילה את רוב זמנו, יצא איתם לטיולים ובילויים, יחד רקמו חלומות ותיכננו את עתידם. המשחק החביב עליהם היה 'מבוכים ודרקונים' – משחק שבו רונן וחבריו היו נכנסים אל עולם הדמיון, ויושבים שעות על שעות בניסיון לפתור בעיות ולבצע דברים שאדם שלא היה לו חלק בחבורה לא יכול היה להבין.

הדבר השני בחשיבותו אצל רונן היה האופנוע שלו. זה היה חלק מחלומותיו מגיל צעיר, וכשהגיע לגיל המתאים אכן הגשים את החלום ורכש אופנוע. רונן אהב מאוד לרכב על האופנוע, להרגיש את הרוח מכה בפניו ו'לקרוע את הכביש', לטייל בארץ ובעולם ולראות מקומות חדשים.

והדבר האחרון שהיה חלק בלתי נפרד מרונן, הלוא אלה ציורי הקומיקס שכה אהב לצייר. בכל עת, ובכל מקום ששהה בו, דאג רונן שיהיו בהישג ידו דף ועיפרון, וניצל כל דקה פנויה לציור ושרבוט דמויות של גיבורי קומיקס, ביניהם דמויות מ'מבוכים ודרקונים'. כמו כן ניסה רונן את כוחו בכתיבת ספר.

בחודש אוגוסט 1993 התגייס רונן לצה"ל, וכאביו ואחיו לפניו החל במסלול הלוחם בחטיבת הנח"ל. אולם רונן לא רצה להיות לוחם בלבד, אלא גם חובש קרבי ולדעת להציל חיי אדם. לאחר מאמצים רבים התקבל לקורס חובשים קרביים, עשה בו חיל וסיים אותו בהצלחה. רונן חזר ליחידתו, ועד תום שירותו הסדיר שירת בתפקיד חובש קרבי.

לאחר שחרורו משירות סדיר למד רונן לימודי כלכלה ומינהל עסקים ב'מכללה למינהל' בראשון לציון. במקביל עבד באבטחת אישים, ובהמשך דרכו סופח למשמר בתי המשפט.

רונן, שכל חייו חשב על עבודות עם מוטיב של עזרה לזולת, ניסה את מזלו גם במשטרה, ביחידת הבילוש הארצית. הוא עבר את המבדקים בהצלחה, אך כל תוכניותיו נקטעו בטרם עת.

בסוף חודש מרס 2002, לקראת תחילת מבצע 'חומת מגן', גויס רונן למילואים בצו 8. הוא התייצב מיד, ונשלח עם חבריו להילחם בשומרון.

ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002) נפל רונן בקרב בג'נין. בצל"ש יחידתי שהעניק אלוף פיקוד המרכז, האלוף יצחק איתן, מתואר הקרב: "במהלך לחימה במחנה הפליטים בג'נין, תוך התקדמות אחד הכוחות לעבר בית, נפתחה אש מכמה כיוונים לעבר הכוח. בקרב שהתפתח נפלו שלושה-עשר מפקדים וחיילים. חיילי הכוח שנתקל, וכוח אחר שהגיע לסייע בפעולה, נלחמו בחירוף נפש לחילוץ חבריהם שנפגעו, עד לחילוצם. למרות הנפגעים המשיכה הפלוגה להילחם, עד לכניעת מחנה הפליטים. על גילוי ערכי הדבקות במשימה, אומץ הלב, הרעות ואחוות הלוחמים, מוענק לפלוגה אות ציון לשבח מטעם אלוף פיקוד המרכז."

עד הרגע האחרון של חייו המשיך רונן לעשות את הדבר שתמיד האמין בו ונלחם לעסוק בו – לעזור ולהציל חיי אדם. הוא נהרג מאש המחבלים בעודו מנסה להציל את חיי חברו ליחידה, שנפצע כמה דקות לפני כן.

עם רונן נהרגו בקרב: רס"ן עודד גולומב, סרן יעקב אזולאי, סרן דרור בר, סגן אייל יואל, רס"ר טירן ארזי, רס"ר אבנר יסקוב, רס"ר יורם לוי, רס"ל עמית בוסידן, רס"ל מנשה חבה, רס"ל שמואל דני מייזליש, רס"ל אייל עזורי ורס"ל אייל צימרמן.

בן עשרים-ושבע היה רונן בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברמלה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

בכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "רונן, חיוך מקסים ועיניים מאירות. פרוש כנפיים כי מלאך הינך, בני".