בן מיכל ויוסף. נולד לאחר מלחמת ששת הימים, ביום כ"ה בתשרי תשכ"ט (17.10.1968), בבית-החולים "הלל יפה" בחדרה. אח לארז, גולן, כפיר וימית. הוריו קראו לו על שם מצרי טירן.

טירן גדל בשכונת בית אליעזר, שם החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר "קפלן". כשמלאו לו שמונה שנים עברה המשפחה לשכונת חפציבה וטירן המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "ניצנים". יהודית, מנהלת בית-הספר באותם ימים, כותבת: "כמנהלת בית-הספר, פגשתי אותך בהפסקות, במשחקים, בחברת ידידך, בשיעורים ובפעילויות חברתיות. התבלטת אז ביכולתך להבין את דרישות החברה ולמלא אותן בצורה החברותית ביותר. גילית הבנה ורצון לעזור לזולת, כשהינך שומר על צניעות וחוסר התבלטות. זוכרת אני את עיניך השחורות מביטות בי בהקשבה בעת שיחה אישית, ובהשפילך מבטך בשעת תוכחה. חבריך ידעו להעריך את טוב לבך וביקשו את חברתך, וכשנזקקו לעתים למליץ יושר, תמיד היית שם, מוכן לעמוד לצדם."

המורה יצחק מספר על חריצותו ונאמנותו של טירן לחבריו: "בבית-הספר – חרוץ ומסור למטלות, בפי מוריו. בעבודה – עובד חרוץ ומיומן, בפי מנהליו. בבית – חרוץ ולא דוחה דבר ליום המחר. בבית-הספר – חבר נאמן, בעבודה – חבר אמת, בבית – חבר ואח לכולם. זה היה טירן, צנוע ונחבא אל הכלים, לא התבלט בתעלולים מיוחדים. אהוד ואהוב על חבריו, ודעתו בשעת מחלוקת מתקבלת על כולם. בבית-הספר העדיף תמיד ספורט על פני דברים אחרים, אהב את החלקה הפורחת בבית-הספר, ותמיד מצאת אותו בזמנו הפנוי בין הערוגות, ואף בחופשות היה מופיע בכדי להשקות את הפרחים. ילד חייכן ותוסס, שאוהב לעזור ולתת לחברים מכל אשר לו. היה זה טירן אשר הוביל את ילדי הכיתה בכל שעה חופשית, הוא הרוח החיה ומלאת המרץ בהפסקות, ומארגן המשחקים הפורה לכיתתו ולכל שכבות הגיל בבית-הספר."

טירן עשה את לימודי התיכון במגמת חשמל בבית-הספר "עמל 1". מוריו זוכרים אותו כתלמיד שקדן ושקט, שהתנהג למופת והיה בעל דרך ארץ, שספג בביתו החם והתומך. טירן גילה עניין רב במיכניקה והגיע להישגים בולטים במיוחד.

טירן היה חבר בתנועת הצופים וספורטאי מצטיין, שהשתתף בחוגי קרב מגע וכדורגל.

בפברואר 1987 התגייס לצה"ל ושירת בצנחנים תחת פיקודו של כוכבי. טירן קיבל תעודת הוקרה על התנהגות למופת. לדברי מפקדו, היה אחד מעמודי התווך של המחלקה.

לאחר שחרורו מצה"ל עבד טירן בבית אריזה לפרחים ולאחר-מכן התגייס למשטרה ושירת שנתיים במשטרת טייבה. לאחר השירות במשטרה עבד במסגריה.

בשנת 1991 נשא לאישה את איילת, ובתם מור נולדה שנה לאחר-מכן. שש שנים אחר-כך נולד בנם רון. הילדים ואישתו מילאו את כל עולמו של טירן. הוא חינך את ילדיו לאהבת הארץ. אישתו מספרת עליו שהיה אדם רגוע מאוד. "הוא לא ביזבז אנרגיות על אנשים שהכעיסו אותו, ופשוט לא התקרב אליהם. הוא לימד אותי להיות כמוהו. טירן היה גיבור, ולא פחד מכלום. אהבתי את טוב ליבו, הוא עזר לאנשים, ידע להיות חבר טוב, ואבא טוב. הוא עבד מבוקר ועד ערב, בחברה לאיטום גגות שהקים, אבל תמיד מצא את הזמן לעזור לילדים בשיעורים, ולי בעבודות הבית. הוא עשה הכל כדי שיהיה לנו בית חם ומושלם."

טירן היה אדם מיוחד, שניחן בנפש עדינה, ידע להעניק, לאהוב ולכבד, אהב את הזולת ואת בני המשפחה והיה אהוב על כולם.

גם בשירות המילואים המשיך בדרך הזו ורכש חברים רבים, שעם חלקם היה בקשר הדוק גם מעבר לשירות. חברו איתן מציין במיוחד את טוב ליבו ואופיו הכן.

טירן גויס למילואים ב"צו שמונה" למבצע "חומת מגן". מפקד המחלקה שלו בשירות המילואים, זאב, מודה לו על הרגשת הבית שהצליח להעניק לו בהגיעו לתפקיד. בלחימה בג'נין טירן דאג להישאר צמוד למפקד הפלוגה, שנהרג אף הוא, ולהיות כל הזמן מעורב ומעודכן בכל מה שקורה. טירן נפל בקרב ביום השואה, יום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002). טירן נכנס בראש הלוחמים לתוך סמטה והיה הראשון שנורה ונהרג. מפקדו, עודד, שלא ידע שטירן נהרג, קפץ עליו כדי להגן עליו בגופו, ונורה בגבו. בקרב זה נפלו עוד שנים-עשר חיילים.

בן שלושים-ושלוש היה טירן בנופלו. הותיר אחריו אישה, בת, בן, הורים, שלושה אחים ואחות. טירן הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחדרה. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ר.

מנהלת בית-הספר שבו עובדת אמו של טירן מתארת אותו כמלח הארץ.

בת דודו, ורד, מספידה אותו: "גדלת פרח, קומתך כתמר/ ודמותך מותירה חום ואהבה/ בגופך טירן, עצרת את האויב/ למעננו, החיים, אותם אתה אוהב."

"הוא איש משפחה, איש ארץ-ישראל היפה. כשכולם יצאו למועדונים ופאבים, הוא העדיף לצאת לטיולים בארץ עם אישתו והילדים," סיפרה עליו אורנה גיסתו.

עיריית חדרה הקימה מועדונית שנקראה על שמו של טירן, בה יינתנו לימודי העשרה לילדים מגבעת אולגה. בטקס החנוכה לבשו כולם חולצות שנכתב עליהן "אוהבים אותך טירן".