בן מטילדה ויהודה. נולד ביום כ"ז בתמוז תשכ"ז (23.7.1968) בקדימה אשר בשרון. ילד שני להוריו, אח לרותי, ניקול, שלום, דוד ואייל. יורם חונך מילדותו ברוח דתית-לאומית. למד בבית-הספר היסודי "אור תורה" בקדימה עד כיתה ח', תלמיד מצטיין שכל מוריו העריכו ואהבו אותו. בכיתה ח' נשלח למבחן פסיכוטכני ונתברר כי הוא בעל מנת משכל גבוהה בהרבה מהממוצע, ומאז כינוהו "הגאון" של הכיתה, אך יורם נשאר צנוע, עוזר ברצון לחבריו ללימודים ולא מתפאר בידיעותיו.

יורם המשיך לתיכון הממלכתי-דתי "שפירא" בנתניה, במגמת אלקטרוניקה – מאז היותו ילד אהב לפרק מכשירי רדיו למיניהם ולנסות ללמוד מהי דרך פעולתם, ועתה למד זאת באופן מסודר. את לימודיו סיים ב"אורט" בנתניה.

משחר נעוריו נתגלו ביורם כשרונות ברוכים ומידות טובות. מנומס ושקט היה, תלמיד מוצלח ונער אחראי ונבון. מכל אסיפת הורים היו הוריו חוזרים מלאי שמחה, לאחר ששמעו את דברי השבח וההלל של המורים על בנם. במיוחד אהב יורם ללמוד תורה, ומדי שנה זכה במקום הראשון בחידון התנ"ך של בית ספרו.

בחודש נובמבר 1986 התגייס יורם לצה"ל. היתה לו אהבה גדולה מאוד לארץ-ישראל וליושביה, לכן רצה להיות לוחם קרבי בצבא וכך הגיע לחטיבת "גבעתי". את הטירונות הארוכה סיים בהצטיינות, כפי שהעידו מפקדיו במסע הכומתה. לאחר מכן נשלח לקורס מ"כים, שאף אותו סיים בהצטיינות. היו לו כישורי פיקוד והוא יצא לקורס קצינים, אך עזב אותו במחצית הקורס, מכיוון שהתקשה לתת פקודות לחבריו. יורם המשיך לשירות ארוך וקשה כלוחם ונושא נשק במחלקת דרגון. על אף הקשיים, יורם שירת במסירות וללא תלונות. הוא סיים את שירותו הסדיר כמש"ק בפלוגה המסייעת החטיבתית.

לאחר השירות הצבאי פנה יורם ללימודים אקדמיים במכללת רופין, והוסמך כהנדסאי פלסטיקה. עם תום לימודיו עבד תקופה קצרה בשני מפעלי פלסטיקה, ולאחר-מכן החל לעבוד בחברת "טבע". יורם נשלח מטעם החברה ללימודי מחשבים במכללת סיוון וסיים אותם בהצטיינות.

בהיותו בן עשרים-ושתיים וחצי הכיר יורם את רחל, ולאחר כשנה, ביום 7.12.1992, נישאו השניים. בשנת1995 נולד בכורם עדן, כעבור שנה וחצי נולדה עדי, בשנת 2000 נולד הבן יואב ובשנת 2002, שמונה חודשים לאחר מותו, נולדה בתו אור. המשפחה גרה ביישוב אלעד.

מסכת חיים נפלאה היתה ליורם עם רעייתו ואם ילדיו, חיים של אהבה ואחווה, שלום ורעות יוצאת מן הכלל. כל רואיהם נהנו להעיד איזו זוגיות אמיתית ויפה שררה ביניהם.

על אף עיסוקיו הרבים, מעולם לא שכח יורם לשמור על קשר עם בני משפחתו. את מצוות כיבוד אב ואם מילא בדבקות, אם בביקורים ואם בשיחות טלפון.

לאחר שירותו הצבאי החל יורם, שתמיד אהב ללמוד תורה, להתעניין בספרות התורנית על כל תחומיה: תנ"ך, גמרא, תורת הסוד, והנושא החביב עליו מכל – ההלכה. הוא השתתף בשיעורי תורה רבים, והיה ל'תולעת ספרים' ממש בכל הקשור לספרי קודש.

סיפר אחיו דוד: "בשנותיו האחרונות זכה לסיים מסכתות גמרא שלמות במסגרת 'הדף היומי'. ספרי משניות קטנים (קהתי) היו צמודים אליו בכל מקום. מסירותו ללימוד מודגמת על-ידי העובדה הבאה – כשהיה עובד במשמרת צהריים, היה הולך בבוקר לתפילה בהנץ החמה, ומיד לאחר התפילה לומד במשך כמה שעות. לאחר-מכן בא לביתו לכמה שעות, ובהגיע זמן תפילת מנחה היה הולך להתפלל, ומשם נוסע אל מקום עבודתו…"

לימוד התורה היה משאת חייו של יורם. "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה," אמרו חז"ל, ויורם נהג בהתאם. בהתמדה ובעקשנות רבה למד מדי יום, כולל שבתות וחגים, את "הדף היומי". הוא התעקש שלא לעבוד שעות נוספות, והעדיף להשקיע כל שעה פנויה בחיי המשפחה ובלימוד התורה. גם בימי חול המועד לא הסכים לעבוד, והתרכז בבילוי עם משפחתו ובלימוד.

לאחר נישואיו עבד חודשים ספורים כמאבטח בבית-ספר, ובמהלך עבודתו הספיק לקרוא חלקים רבים מ"ילקוט יוסף". גם במילואים האחרונים, שמהם לא שב, ניצל כל דקה פנויה ללימוד תורה. אז גם סיפר לחבריו על שאיפתו: "בעתיד אני רואה את עצמי לומד בכולל," אמר.

יורם היה מתנהג בכבוד ובהערכה אל כל אדם. לא היה לו כל ריב ומדון עם הבריות. בהתנהגותו שימש כסמל ומופת ובכך קידש את שם ה' ברבים. כך בחוץ, וכך כמובן בביתו פנימה. תמיד השתדל לשמור על לשונו מפני לשון הרע ורכילות על אחרים. כל חייו הסתפק במועט וחי כפי יכולתו, ולא נטל פרוטה מאיש. יורם הרבה במעשי חסד וצדקה, והקפיד להישאר צנוע, שקט ונחבא אל הכלים בכל הליכותיו.

יורם שירת במילואים בגדוד חי"ר, ומעולם לא השתמט משירות. כשקראו לו בצו 8 בסוף מרס 2002, עם תחילת מבצע "חומת מגן", נענה מיד, ורק ביקש להגיע ביום ראשון כדי לא לחלל שבת. יחידתו נכנסה מיד בתחילת המבצע ללחימה בשטחי השומרון.

ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002) נפל יורם בקרב בג'נין. בצל"ש יחידתי שהעניק אלוף פיקוד המרכז, האלוף יצחק איתן, מתואר הקרב: "במהלך לחימה במחנה הפליטים בג'נין, תוך התקדמות אחד הכוחות לעבר בית, נפתחה אש מכמה כיוונים לעבר הכוח. בקרב שהתפתח נפלו שלושה-עשר מפקדים וחיילים. חיילי הכוח שנתקל, וכוח אחר שהגיע לסייע בפעולה, נלחמו בחירוף נפש לחילוץ חבריהם שנפגעו, עד לחילוצם. למרות הנפגעים המשיכה הפלוגה להילחם, עד לכניעת מחנה הפליטים. על גילוי ערכי הדבקות במשימה, אומץ הלב, הרעות ואחוות הלוחמים, מוענק לפלוגה אות ציון לשבח מטעם אלוף פיקוד המרכז."

עם יורם נפלו בקרב: רס"ן עודד גולומב, סרן יעקב אזולאי, סרן דרור בר, סגן אייל יואל, רס"ר טירן ארזי, רס"ר אבנר יסקוב, רס"ל רונן אלשוחט, רס"ל עמית בוסידן, רס"ל מנשה חבה, רס"ל שמואל דני מייזליש, רס"ל אייל עזורי ורס"ל אייל צימרמן.

בן שלושים-ושלוש היה יורם בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ר. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין האזרחי בסגולה, פתח תקווה.

הותיר אחריו אשה הרה, שלושה ילדים, הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר מותו נולדה בתו – אור.

דורון קידר, חברו של יורם, הספידו: "רציתי לספר לך מספר דברים שעוברים לי בראש. אני יודע שנשמות אינן מוגבלות במרחב ובזמן, אבל אני לא יודע אם זה אומר שאתה גם יכול לדעת מה אני חושב. אז קודם כל רציתי שתדע שהיית לי דוגמה ומופת עוד בחייך. אני זוכר את המילואים ב'יד יאיר'. באותה תקופה בדיוק התחלתי להתעניין בדת, ויצא לי לשאול את שניאור שאלה. הוא ענה לי בהיסוס ואמר: 'ליתר ביטחון תשאל את יורם.' רק מי שהכיר אותך מקרוב ידע שמתחת למעטה הצניעות מסתתרים ידע וחוכמה כה רבים. כחמש שנים אחר-כך, יד הגורל ושליחו המסור, המ"פ דאז, אבי אטיאס, זימנו לי אותך בעמדת התצפית על רכס הגדעונים. בהתחלה חשבתי שאני עומד ללמוד לדבר סינית במקום המבודד הזה, אבל איך שראיתי אותך שם, ראיתי ש'העכבה' היתה מאוד לטובה. בילינו יחד משמרות משותפות, שאלתי אותך ולמדתי ממך דברים רבים. השעות הרבות ביחד קירבו אותנו ודיברנו גם על משפחותינו. סיפרת לי על התינוק החדש שנולד לכם וכמה התגעגעת. גם מתוך הדברים שלא אמרת למדתי כמה קרובים ואהובים היו לך כל בני משפחתך. קבענו לשמור על קשר גם לאחר המילואים, אולם זה לא יצא. היום, לאחר שיצא לי לדבר עם רחל, אני מבין שלא היה לי צ'אנס. התא המשפחתי ולימוד התורה היו הדברים החשובים באמת, ואת זמנך הפנוי חילקת במסירות ואהבה בין שניהם. שלוש נקודות ציון נשארו לי ממך במילואים האחרונים בג'נין – אני זוכר את זיו פניך בשעה שראית אותי וקראת לי בשמי, את האור המאיר את הפנים השמור לתלמידי חכמים, אני זוכר אותך מנצל כל רגע פנוי בשטח האימונים ולומד עם שניאור משניות… יש פסוק משיר השירים ששמעתי באזכרה שלך: 'דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים'. ואנחנו כה חסרים את השושנים, אבל הבושם תמיד יישאר באפנו ולא נשכח את הניחוח שלו לעולם."